ת"פ 52948-04-19

תקציר

הנאשם הואשם בשלושה סעיפים של איומים על המתלוננת, שיצאה בעבר עם בתו. האיום הראשון התרחש במהלך שיחת טלפון שיזם המתלונן, בה איים הנאשם, נסער וכועס, להרוג את המתלונן. למרות האיום, השופט קבע כי קיים ספק סביר לגבי היסוד הנפשי של העבירה, שכן השיחה לא הייתה מתוכננת והנאשם היה נרגש. לפיכך, זוכה הנאשם מהאישום הראשון. האיום השני התרחש כאשר הנאשם, מלווה במספר אנשים, הגיע לביתו של המתלונן ואיים להרוג אותו. השופט קבע כי מדובר במפגש מתוכנן, ודברי הנאשם, שנועדו להפחיד את המתלוננת, היוו איום ברור ומפורש. הנאשם הורשע באישום השני. האיום השלישי התרחש במהלך דיון בבית המשפט שיזמה בתו של הנאשם לקבלת צו הרחקה נגד המתלוננת. הנאשם, שכעס על המתלונן, השמיע כלפיו איום ישיר ומפורש באולם בית המשפט. השופט קבע כי אין הצדקה לאיום זה, והתנהגותו של הנאשם מהווה קריאת תיגר על החוק. הנאשם הורשע באישום השלישי. השופט הדגיש כי נורמות חברתיות או תרבותיות לעולם לא יוכלו לתת לגיטימציה לפעילות המנוגדת לחוק, והחוק הפלילי קיים כדי לתקן התנהגויות כאלה. לפיכך, נדחו טענות הנאשם כי פעל מתוך הגנה עצמית על בסיס "תרבות ערבית". פסק הדין הדגיש את חומרת ההתנהגות המאיימת ואת הצורך לכבד את שלטון החוק. הנאשם זוכה מהאישום הראשון אך הורשע באישומים השני והשלישי של איום על המתלוננת.