ע"א 422/89

תקציר

בית המשפט העליון אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה המערערים נדרשו לשלם את השווי הריאלי של התמורה עבור דירה שהסכימו לרכוש, ולא את הערך הנקוב הנקוב בחוזה. החוזה נחתם בשנת 1972, והמחצית השנייה של התשלום בוצעה למעלה מעשור לאחר מכן, אז האינפלציה שחקה משמעותית את ערך המטבע. בית המשפט קבע כי במקרים כאלה יש לפרש את כוונות הצדדים בהתאם למציאות בעת כריתת החוזה ולא בעת המשפט. עוד נקבע כי סעיפי החוזה מבססים יחסי תלות הדדית בין התחייבויות הצדדים, וכי אכיפת החוזה ללא הערכת השווי האמיתי של התמורה תהיה בלתי צודקת. פסק הדין דחה את הערעור והורה למערערים לכסות את הוצאות המשיב. השופט ש' אלוני, השופט ד' לוין והשופט י' בך נתנו פסק דין פה אחד.