ע"א 138/79

תקציר

בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לפרק חברה שלא עמדה בפירעון חובותיה. המקרה עסק בנושה שהגיש בקשה לפירוק החברה, אליה הצטרפו נושים נוספים, לרבות המשיבים. הבקשה התבססה על אי פירעון חובות של החברה והפרת חוזה בנוגע לבניית בניין. בית המשפט המחוזי הורה על פירוק החברה, מה שהוביל לערעור. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, והסכים עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר. לטענת בית המשפט העליון, די היה במשיבים כדי להוכיח את חוסר יכולתה של החברה לפרוע את חובותיה, ושימשו עילה לפירוק. בית המשפט קבע כי נושה יכול להציג במהלך הדיון ראיות נוספות לתמיכה בטענתו לחוב החברה, והיעדר נכסים לבדו אינו סיבה מספקת לסרב למתן צו פירוק. זאת ועוד, מטרתם של המשיבים להעביר את הנכס ולהסדיר את יחסיהם הכספיים עם החברה הצדיקה את צו הפירוק. בית המשפט העליון הדגיש כי הודאת החברה כי אין לה נכסים לפרוע לנושים, יחד עם ראיות לחובות שלא שולמו, היוו ראיה לכאורה לחוסר יכולתה לשלם. בדחותו את הערעור, הורה בית המשפט למערערת לשלם למשיבים הוצאות בסך 4,000 ₪.