ע"א 3350/04

תקציר

הערעור מתייחס לשיעורי קצבת השאירים שקיבלו המשיבות, אלמנותיהם של ראשי רשויות מקומיות לשעבר, אשר הופחתה על-ידי המערערת, משרד הפנים, מספר שנים לאחר פטירת בעליהן. המשרד טען כי ההחלטות המקוריות לגבי שיעור הקצבה התקבלו בניגוד לחוק ולכן יש לו זכות לתקונן. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי המשרד מחויב להחלטותיו המקוריות, מה גם שחלף זמן רב מאז ניתנו, וביקשו מבית המשפט לאשר את שיעורי הקצבה כפי שנקבעו מלכתחילה. פסק הדין דן בסמכותו של גוף מינהלי לשנות את החלטותיו בעבר ובמשקל שניתן לחלוף הזמן מאז התקבלה ההחלטה המקורית. בית המשפט קבע כי מנכ"ל משרד הפנים לא היה מוסמך לפרש את החוק הרלוונטי בניגוד לחוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ולכן ההחלטות המקוריות אכן היו מנוגדות לחוק. זאת ועוד, בית המשפט קיבל את עמדת המערערת כי חלוף הזמן אינו מונע מרשות מינהלית לשנות החלטה שניתנה בניגוד לחוק, במיוחד כאשר מדובר בתשלומים מהקופה הציבורית שאינם מוסמכים על פי דין. עם זאת, בית המשפט מצא כי יש להתחשב בציפיותיהם הלגיטימיות של המשיבים, ועל כן ההחלטה החדשה המפחיתה את שיעור הקצבה צריכה לחול רק ממועד קבלתה. לסיכום, קיבל בית המשפט את הערעור וקבע כי יש לחשב את הקצבה לפי גילם של המשיבים, אך רק ממועד ההחלטה החיובית ואילך.