ת"א 46147-03-16

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על גובה הפיצויים המגיעים לתובעים שאדמתם הופקעה על ידי המדינה. הנושא הוא שיעור דמי החכירה שיש להחיל לצורך חישוב הפיצוי. בית המשפט מפנה לסעיפים הרלוונטיים בפקודת המקרקעין המסדירים את המקרה ומבהיר כי התובעים זכאים לפיצוי בגין האיחור בתשלום שווי ההפקעה, אשר אמור לשקף את שווי הקרקע משנה לשנה ועד לתשלום בפועל. פיצוי זה מחושב כאחוז מערך הקרקע, אותו יש לקבוע על סמך עסקאות קרקע דומות בתקופה הנדונה. בית המשפט ממנה מומחה מטעמו להערכת דמי החכירה המתאימים, הסבור כי יש לקבוע את השיעורים על 6% בין השנים 1986 ל-2000, 5% בין השנים 2009 ל-2014 ו-4% בין השנים 2015 ל-2017. המומחה מצדיק שיעורים אלה, העולים בקנה אחד עם מה שגובה המדינה מהפולשים, כשיקוף הולם של שווי הקרקע. בית המשפט מצדד בחוות הדעת של המומחה, ומציין כי מדובר ב"שאלת שמאות ברורה" ומאמץ את התעריפים המוצעים. היא דוחה את טענות הנתבע להורדת התעריפים ומדגישה כי הפיצוי לפי פקודת המקרקעין אינו הפסד ממשי של דמי שכירות אלא שיקוף אחוזי של שווי הקרקע. בית המשפט דוחה גם את טענת הנתבע להגביל את החישוב לשווי של דונם אחד, ועומד על כך שיש להתחשב בחלקה כולה בהתחשב בחלקם של התובעים בה. לפיכך, בית המשפט קובע כי סכומי הפיצוי, לרבות שכר טרחת עורך דין והוצאות, ישולמו בתוך 30 יום.