ע"ע 1112/02

תקציר

חוק הגנת השכר נועד לשמור על שכר העובדים ולהבטיח את תשלומם בזמן ובמלואו. החוק מפרט תאריכים ספציפיים לתשלומי שכר, לרבות הפרשות לשכר שעתי, יומי או שבועי. על פי החוק, שכר זה ישולם בתום מחצית החודש שבה עבד העובד, אלא אם צוין אחרת בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה. במקרה דנן, טענה המדינה כי מועד אחר לתשלום שכר המורים המחליפים נקבע בתקנות שירות עובדי ההוראה. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם החריגים המפורטים בחוק הגנת השכר. יתר על כן, בית הדין הדגיש כי דיני העבודה המגנים אינם נתונים למשא ומתן ולא ניתן לוותר עליהם, והכלל האריתמטי אליו מפנה המדינה אינו מהווה סטייה תקפה מהוראות החוק. בנוסף, בית המשפט קבע כי ההסדר הנוכחי אינו סביר, בעיקר משום שהוא נעדר הבחנה בין מורים מחליפים וגורם להם לפגיעה מיותרת. משרד החינוך הונחה לתקן את המצב ולשלם למורים מחליפים בהתאם ללוח הזמנים הקבוע בחוק או ליישם הוראות חדשות, מפורשות וסבירות לתשלום שכר. עוד נקבע בפסק הדין כי איחור בתשלום ייחשב כהפרה ויזכה את המורים בפיצויי הלנה. הערעור התקבל בחלקו, והמשיב חויב בהוצאות המערערת, בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ בשתי הערכאות.