עת"מ 34252-10-18

תקציר

פסק הדין דן בהחלטה המנהלית שלא להאריך את שירותו של סוהר, שנחשד בביצוע מעשים מגונים באסיר ואי דיווח עליהם. בית המשפט מגיע למסקנה כי ההחלטה הייתה סבירה, שכן היא התבססה על ראיות מנהליות מוצקות והעותר נשמע כדין. חומרת החשדות ואופי הראיות המנהליות התלויות ועומדות נגד העותר, לרבות הודאתו שלו ועדויות סוהרים אחרים, מצדיקים את ההחלטה שלא להאריך את שירותו. בית המשפט מכיר בפגם פרוצדורלי בניהול הראיון עם העותר, אך אין בכך משום פגיעה מהותית בזכויותיו, שכן הוא היה מיוצג על ידי בא כוחו בשני שלבי הדיון. ההחלטה נמצאה גם סבירה ומבוססת, בוחנת את מכלול הטענות שהציגה העותרת ושוקלת את ההשפעה על המשמעת והתדמית של הארגון. זאת ועוד, טענותיו של העותר לגופן של הראיות וחוסר יכולתו לעיין בכל חומרי החקירה נדונות, כאשר בית המשפט אינו מוצא עילה להתערבות. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותר נדרש לשלם את הוצאות המשיב.