המ"ש 10967-08-24

תקציר

השופט עמית בר דחה את בקשתו של מוחמד אבו אלהיג'א להאריך את המועד האחרון להגשת ערעור על דו"ח שניתן לו בגין שימוש בטלפון נייד בעת נהיגה ללא דיבורית. השופט קבע כי אל-היג'א לא הוכיח חשש לעיוות דין, ואף לא סיפק הצדקות מוצדקות לעיכובו בהגשת הבקשה. בר הדגיש את הצורך לכבד מועדים פרוצדורליים ואת עקרון הסופיות, וציין כי שכחה או נסיבות אישיות אינן מצדיקות הארכה, במיוחד בהינתן היעדר קשר סיבתי בין נסיבות אלה לבין השיהוי. השופט התייחס למספר פסקי דין קודמים שהדגישו את חשיבות העמידה במועדים ואת הנסיבות החריגות הנדרשות להארכה, שלא היו קיימות בעניינו של אלהיג'א. משכך, דחתה השופטת את הבקשה והדגישה כי האינטרס הציבורי בסופיות ובניהול יעיל של התיק גובר על האינטרסים האישיים של המבקש. ההחלטה ניתנה שלא בנוכחות הצדדים, ללא נימוקים מיוחדים לקיום דיון.