עע"מ 1856/22

תקציר

הערעור בפני בית המשפט נסוב סביב מכרז לרכישת חמישה מתחמי דיור, כאשר שלוש חברות קשורות, שהן ישויות משפטיות נפרדות בבעלות אותם אנשים, הגישו הצעות שונות למכרז. השאלה המרכזית היא האם יש לראות בחברות קשורות אלה מציעים נפרדים או מציעים אחד, ואם תיאמו את הצעותיהן, האם הדבר מהווה הפרה של כללי המכרז. מפסק דינו של השופט נעם סולברג נקבע כי האיסור על תיאום מכרזים חל הן על מכרזים לאותם מתחמים מורכבים והן על מתחמים שונים. השופט מסביר כי כללי המכרז מגדירים מציע כגוף שיכול לזכות במתחם אחד, ומרגע שחברות אלה הפכו למציעות, הן היו מחויבות שלא לתאם עם מציעים אחרים. מאחר שהמערערים לא הקפידו על "הפרדה אקוסטית" ותיאמו באופן ברור את הצעותיהם ל"חלוקת השוק", הם הפרו את כללי המכרז. הפרה זו נחשבת ל"פגם מהותי" הפוגע בתחרות ובשוויון הוגנים, ומוביל לפסילת ההצעות. יתר על כן, השופטת מדגישה כי החברות אינן יכולות לטעון כי הן מציעות נפרדות לצורך זכייה במכרז תוך שהן רואות עצמן כמציעות יחיד לתיאום. אשר על כן, הערעור נדחה, והחברות מחויבות בהוצאות המשיבים. השופט י' וילנר והשופטת א' ברון מסכימים עם הכרעת הדין.