עמ"נ 13121-07-14

תקציר

הערר הוא על החלטת ועדת הערר לארנונה של עיריית חיפה, אשר דחתה ערר שהגיש המערער על החלטת מנהל הארנונה בעיריית חיפה. החלטתה של האחרונה הייתה לדחות את ההשגה על חיוב המערערת בארנונה לשנים 2008-2011. המערער החזיק בנכס מקרקעין משנת 2006. בשנת 2007 הגישה המערערת התנגדות לחיוב בארנונה בגין אזורים מסוימים בנכס, אשר נדחתה. בעקבות זאת התקיימו התכתבויות ופגישות בין המערערת לבין העירייה בנוגע לחיובי הארנונה. המערער טען כי לוועדת הערר צריכה להיות סמכות לדון בטענות לגבי שנים קודמות, לרבות 2008-2011, והסתמך על סעיף 3(ג) לחוק הרשויות המקומיות. העירייה טענה כי יש לדחות את הערר לשנים אלו מאחר ולא הוגשו התנגדויות. השופט קיבל את הערעור והותיר על כנו את החלטת ועדת הערר. השופט התיר למערער לתקן את הערעור כך שיכלול גם את השנים 2008-2011, בהתחשב בכך שרוב טענות המערער היו בעלות אופי שניתן להעלות בכל הליך משפטי. השופט ביסס את החלטתו על עקרון הנגישות לצדק ועל התנהלות העירייה, מה שהביא את המערערת למסקנה כי פניותיה מטופלות כהתנגדויות. השופט הורה לוועדת הערר לשקול את טענות המערער לגופן ולהפעיל את שיקול דעתה בהתאם. ההחלטה התקבלה מבלי לחייב את מי מהצדדים, וסכום הפיקדון יוחזר למערערת.