ת"א 66802-07-17

תקציר

התובע, עו"ד במקצועו, חתם על הסכם עם הנתבעת סיאט לצורך שינוי ייעודן של מספר חלקות קרקע בבעלות סיאט מחקלאיות למגורים. ההסכם קבע את שכרו של התובע עבור השירות. בהמשך, מכרה סיאט את הקרקע לצד שלישי מבלי להשלים את מטרת התובע ומבלי לשלם לו בהתאם לתנאים המוסכמים. התובע טען כי הוא זכאי למלוא התשלום בגין שינוי ייעוד הקרקע, למרות שמטרה זו לא הושגה, ולחילופין ביקש פיצוי בגין העבודה שנעשתה, פיצוי סביר ופיצוי בגין עשיית עושר ולא במשפט. סיאט טענה כי ההסכם אינו תקף משום שהתובע לא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם, וממילא חובת התשלום שלה מותנית בהסכמת הרוכש, שלא ניתנה. בית המשפט מצא כי ההסכם תקף וכי התובע פעל בתום לב למילוי התחייבויותיו, אך לא השלים את חובתו העיקרית - לאפשר הוצאת היתרי בנייה על הקרקע. לפיכך, התובעת לא הייתה זכאית למלוא שכר הטרחה על פי ההסכם המקורי. בית המשפט דחה גם את טענותיה החלופיות של התובעת לפיצוי גבוה יותר ומצא כי שכר הטרחה שהוסכם עליו בחוזה - אחוז מהתמורה ממכירת הקרקע - היה סביר. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת התובע כי הוא זכאי לאגרה זו מחברת סיאט, על פי המנגנון החלופי של ההסכם, אשר חל בעת מכירת הקרקע לפני השלמת שינוי הייעוד. לפיכך, חויבה סיאט לשלם לתובע סך של 49,733 ₪, המהווים 0.75% מתמורת המכירה, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 8.3.2017. בנוסף, קבע בית המשפט כי עו"ד שי כהן, אשר רכש את מניות סיאט והפך למנהלה, פעל כדין ולא חייב את התובע בפיצויים כלשהם. התביעה נגדו נדחתה. התובע חויב לשלם לסיאט ולעו"ד שי כהן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 80,000 ₪, מאחר שהרוב המכריע של תביעותיו נגדם נדחו.