ע"ע 300/03

תקציר

במקרה דנן, דחה בית המשפט המחוזי, בראשות השופטת אביטל רימון קפלן, את ערעורה של המערערת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין דרגת הנכות שלה לפי חוק הפיצויים לנפגעי גזזת. למערער נקבעו תחילה 36% נכות בגין התקרחות וסבל נפשי על ידי הוועדה הרפואית מהדרג הראשון. לא מרוצה, היא ערערה, במטרה להגדיל את הדירוג שלה. הוועדה הרפואית לעררים התאימה לאחר מכן את אחוזי הנכות שלה, והגדילה את הפגיעה הגופנית שלה מדלקת עור רדיודרמטית, אך הפחיתה באופן משמעותי את אחוזי הנכות הנפשית שלה. עיקרו של הערעור בפני בית המשפט היה האם הוועדה נדרשה להזהיר את המערערת מפני כוונתה להפחית את דרגת הנכות הנפשית שלה, הגם שהדבר לא נדון במפורש בערעור. המערערת טענה כי לא היה לה מידע מלא על סמכות הוועדה להפחית את אחוזי הנכות שלה, ולכן חשה שאינה מוכנה להתגונן מפניה. היא התייחסה לפסיקה קודמת שלפיה על הוועדות ליידע אנשים בבירור על החלטות אפשריות המשפיעות על טענותיהם, ולאפשר להם להגיש ראיות רלוונטיות. מנגד, המדינה טענה כי די באזהרה המובאת בפרוטוקול, עליה חתמה המערערת, וכי הוועדה עומדת בזכותה החוקית להתאים את אחוזי הנכות שלה. תוך הדגשת ההגינות הפרוצדורלית, בית המשפט הכיר בצורך בתקשורת ברורה יותר ופסק לטובת המערערת בכך שהחזיר את עניינה לוועדה. כעת על הוועדה ליידע אותה כראוי על ההשלכות האפשריות של ערעור, לאפשר לה לספק מסמכים תומכים ולהעריך מחדש את אחוזי הנכות שלה בהתאם. למערערת נפסקו הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ שישולמו על ידי המשיב.