ע"א 135/68

תקציר

התיק העומד בפני בית המשפט עוסק בבעלות על ארבע חלקות קרקע שנרכשו במהלך נישואיהם של טובה בראלי ובעלה המנוח, דוד יהודה בראלי. המגרשים נרכשו ברווחים מהחנות המשותפת של בני הזוג ונרשמו על שמו של דוד בלבד. עם מותו של דוד התעוררה השאלה האם נכסים אלה צריכים להיחשב כנכסים משותפים ולפיכך בבעלות חלקית של טובה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא הייתה כוונה לבעלות משותפת בעת הרכישה וכי יש לראות בנכסים חלק מהעיזבון. טובה ערערה על החלטה זו. השופט ברנזון, בדעת רוב, קבע כי אמנם רישום רכוש על שם אחד מבני הזוג אכן יוצר הנחה של בעלות יחידה, אך ניתן לסתור זאת. קיימת חזקת בעלות משותפת בנכסים שנרכשו במהלך הנישואין, במיוחד כאשר הם נרכשים במאמצים משותפים, ללא קשר לרישום. כוונת בני הזוג בעת הרכישה משתמעת מאורח חייהם הנשוי, אשר במקרה זה הוכיח כוונה ברורה לבעלות משותפת. הדבר נתמך על ידי אורח החיים הזוגי התקין של בני הזוג, שם לא הייתה הבחנה בין הכנסותיהם. כמו כן, מוכרת תרומתה המיוחדת של האישה בניהול משק הבית ובגידול הילדים, המהווה את חלקה בנכסים המשותפים, גם אם הנכס נרשם על שם הבעל בלבד. לפיכך קבע השופט ברנזון כי יש לקבל את הערעור ומחצית מהחלקות שייכות לטובה. השופט ויתקון, בחוות דעת חולקת, הדגיש את היעדר הראיות המצביעות על כוונתו של דוד לבסס בעלות משותפת. העובדה שנכס אחד נרשם על שם שני בני הזוג, וצוואתו של דוד, שלא הזכירה כלל את חלקה של טובה, סותרת את חזקת הבעלות המשותפת. השופט ויתקון הדגיש כי חזקה כזו עלולה להוביל לסיבוכים ביחסים המשפחתיים ויש להשאירה להכרעת המחוקק. לפיכך, יש לדחות את הערעור. בסופו של דבר, החלטת הרוב של השופט ברנזון הכריעה, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל. בית המשפט קבע כי ארבע החלקות היו בבעלות משותפת של דוד וטובה בראלי.