ע"א 8776/15

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם הנזקים שנגרמו לקבלן מהווים מקרה ביטוח כהגדרתו בחוזה הביטוח, בעקבות חדירת מי תהום לאתר הפרויקט. החוזה קובע כי "מקרה ביטוח" מוגדר כאובדן פיזי פתאומי ובלתי צפוי, שאינו מוחרג על ידי הפוליסה. המבטחת טוענת כי כל הפרת מים היא סיכון שנטל על עצמו הקבלן, בעוד הקבלן מבחין בין שני סוגי הצפות. הראשון הוא מי תהום רגילים, שהקבלן מודע להם והשפיל, והשני הוא תרחיש חריג של פריצת מי תהום עוצמתית, שאינה מכוסה על ידי הקבלן. בית המשפט מסכים עם פרשנותו של הקבלן, וקובע כי לשון החוזה והנסיבות תומכות בתפיסה כי הקבלן נושא רק בסיכון של הפרת מי תהום רגילה. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי אירועי הפרת המים בחודשים אפריל ונובמבר 2009 נחשבים שניהם למקרים ביטוחיים, שכן איטום אתר העבודה נמצא תקין ולכן פרצת המים יוחסה לאירוע חריג. טענותיה הנוספות של המבטחת בדבר הגדרת הנזק הפיזי וגובה הנזק נדחות אף הן, שכן בית המשפט מוצא כי נזקי הצפה נחשבים לנזק פיזי וגובה הנזק נתמך בראיות. גם ערעורו הנגדי של הקבלן בעניין הוצאות תפעול אתר העבודה והוצאות כספיות נדחה, בשל היעדר הוכחת סיבתיות ונזק תוצאתי. לבסוף, בית המשפט מסרב להגדיל את שכר טרחת עורכי הדין שנפסק לקבלן. פסק דינו של השופט נ' הנדל מאושר אפוא, והן הערעור והן הערעור הנגדי נדחים.