ע"פ 853/19

תקציר

בית המשפט בחן היטב את בקשת המערער לפיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין והגיע למסקנה כי היא אינה מוצדקת. השופט ציין כי העמדה לדין כרוכה מטבעה בחוגמת נפש ובעלויות כספיות, אך פיצוי מוצדק רק אם קיימת "חריגה מהחוק" או משיקולי צדק אחרים. הגשת כתב האישום נקבעה כסבירה, שכן היו ראיות לכאורה לאישומים וביטול האישומים במהלך הגישור היה חלק מהסדר טיעון ולא קביעה של חפות. בית המשפט לא מצא התנהלות פסולה של המשטרה או התביעה במהלך הליך המשפט, וציין כי מעצרו של המערער היה בהסכמה על בסיס ראיות וקשור למציאת חלופות מעצר, כאשר הסדר הטיעון שיקף שיקולים ציבוריים ולא שינוי בעמדת התביעה. מאחר שהמערער לא יכול היה להוכיח הרעה בתנאים הכספיים עקב התביעה, ומאחר שנסיבות אישיות היו חלק מהסדר הטיעון, כספי ציבור לא היו מוצדקים לכיסוי פיצויים. בית המשפט הדגיש כי חזרה בה מכתב אישום במסגרת הסדר טיעון אינה מזכה בדרך כלל בפיצוי אלא אם נלוו לכך נסיבות חריגות. במקרה הספציפי הזה, הנסיבות לא הצדיקו פיצויים, שכן הסדר הטיעון לא שינה את עמדת התביעה מן היסוד, והמעצר היה פחות מתשעה חודשים – לא מעבר לתקופה המשפטית שעשויה להשפיע על ההחלטה על פסיקת פיצויים. בית המשפט לא ראה מקרה זה כדומה למקרים אחרים שבהם נפסקו פיצויים בשל טיפול לקוי של התובע או החקירה. ההחלטה הכללית הייתה לדחות את הערעור לפיצויים, בתקווה שהמערערת תוכל להמשיך בהליך חיובי לאחר האירוע. פסק הדין התקבל פה אחד על ידי השופטים, ואישר כי הנחיות הצדק והחקיקה אינן מחייבות פיצוי בתרחיש זה.