ת"א 16642-04-17

תקציר

התובעים, פליטמן-רייך, טענו כי יצרו שותפות עם הנתבעים, צור-אלוני, בשני פרויקטים נדל"ניים שמטרתם שיפוץ והוספת קומות למבנים קיימים במסגרת תמ"א 38. הפרויקט הראשון, "אושה 9", כלל הסכם בין צור-אלוני לבעלי הדירות, שמאוחר יותר כלל את פליטמן-רייך כשותפים. הפרויקט השני, אושה 13, היה גם הוא פרויקט תמ"א 38 בו היה לנתבעים הסכם עם בעלי הדירות. התובעים ביקשו להיות מוכרזים כשותפים בשני הפרויקטים וביקשו סעד נוסף. בתוך כך, הגישו הנתבעים תביעה שכנגד בגין תשלומים שונים שלטענתם חייבים התובעים. בית המשפט מצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת קיומה של שותפות בפרויקט אושה 13. הראיות הראו כי הצדדים שקלו פורמטים שונים של שיתוף פעולה אך לא הגיעו להסכמה סופית. בית המשפט הדגיש את הרצינות והמורכבות של פרויקט בנייה ושותפות, שיש לבסס בבהירות ובספציפיות. מאחר שהתובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, נדחתה תביעתם העיקרית לשותפות באושה 13. באשר לתביעה שכנגד, קיבל בית המשפט באופן חלקי את דרישותיה של צור-אלוני. נמצא כי פליטמן-רייך לא התרשלה בפיקוח על פרויקט אושה 9, ולכן נדחתה התביעה לפיצוי בגין ביצוע לכאורה של עבודות הפיקוח. בית המשפט דחה גם את הטענה כי על פליטמן-רייך להשתתף ברבע מההון העצמי שהושקע בפרויקט אושה 9 טרם הצטרפותם, שכן בהסכמים בין הצדדים צוין בבירור כי חבותם בהוצאות החלה לאחר חתימת ההסכמים. עם זאת, בית המשפט הורה לפליטמן-רייך לפצות את צור-אלוני על חלקם בהוצאות שנגרמו להם לאחר הצטרפותם לפרויקט, שהסתכמו ב-27,419 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. עוד קבע בית המשפט כי התמורה בגין מעורבותה של פליטמן-רייך באושה 9 הייתה דירה ספציפית, ולא איזון כספי של סך כל הדירות המעורבות בפרויקט. לבסוף, בית המשפט הורה לצדדים לערוך התחשבנות סופית לפרויקט אושה 9, תוך התחשבות בקביעות שנקבעו בפסק הדין. התובעים חויבו לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין והוצאות, בסך 45,000 ₪.