בג"צ 3233/12

תקציר

לטענת המשיבים, יש לדחות את העתירה שכן היא מוקדמת מדי, שכן אין זכות לקבל החלטת ביניים וההליכים המשמעתיים עדיין מתנהלים. עוד הם מדגישים כי בית המשפט לעניינים מנהליים אינו מוסמך לדון בעתירה, שכן החלטת הביניים אינה הסדרת העיסוק, אלא החלטה מעין פלילית שיש לדון בה בבתי המשפט הכלליים. בתוך כך, טוען העותר, כי לבג"ץ סמכות לדון בעתירה נגד החלטת הביניים של הוועדה, שכן היא עוסקת בהתנהלותה של רשות מינהלית, הניתנת לבחינה על פי אמות מידה מינהליות. העתירה, המופנית נגד החלטת ביניים של ועדת משמעת לדחות בקשה לדחיית קובלנה להגנת הצדק, מעלה את שאלת התערבותו של בג"ץ בהחלטות ביניים כאלה. תפקיד הוועדה הוא לדון בתלונות נגד רופאים ולהמליץ לשר הבריאות על פעולות. על החלטותיה ניתן לערער רק לאחר מתן צו על ידי השר, ואין מנגנון ערעור ישיר. בעוד העותר טוען כי הדבר מקנה סמכות לבג"ץ, המשיבים סבורים כי יש לדון בו בבתי המשפט הכלליים או בתום ההליך המשמעתי. בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, מסכים עם המשיבים. היא מוצאת כי התערבות בהחלטות ביניים תעכב את ההליך המשמעתי ואין בה צורך, שכן ניתן לערער על ההחלטה הסופית. בעוד העותר מעלה טענה מנהלית, בית המשפט מציין כי טענה זו יכולה להישמע בבית המשפט הפלילי והיא טענת הגנה במשפט. למרות שהעיכוב בהליך התלונה אינו מספק, בית הדין לא יתערב בהליך המשמעתי המתמשך וידחה את העתירה. פסק הדין של בג"ץ מדגיש את הצורך בגישה הוליסטית להליכים פליליים ומעין-פליליים, תוך השארת החלטות ביניים לדיון בערעור על פסק הדין הסופי, והתערבות רק במקרים חריגים.