ע"א 52258-01-12

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב שתי תביעות מקרקעין סותרות בהן מעורבים אגבאריה, יעקוב ואביו המנוח של האחרון, שהיה הבעלים המקורי של החלקות שבמחלוקת. אגבאריה טען כי רכש את הקרקע מאביו של יעקוב והיה בעל זכות רישום הבעלות, ואילו יעקוב טען כי רכש את הקרקע בירושה וכי יש לו זכויות בעלות. פסק דינו המקיף של השופט שטמר דחה את ערעורו של אגבאריה, שביקש לחייב את יעקוב ואת אחיו – היורשים – לשלם לו פיצויים על החלקות שאבדו. השופט אישר את החלטת בית משפט קמא, בנימוק שהאחים אינם אחראים למעשיו של המנוח וכי אגבאריה ויתר על זכויותיו במגרשים המקוריים. בנוסף, דחה השופט את ערעורו של יעקוב, ואישר את ממצאי בית משפט קמא לפיהם אגבאריה היה הבעלים של הקרקע ולא התמהמה בעמידה על זכויותיו. גם טענתו של יעקוב לבעלות באמצעות תשריט חלוקה נדחתה, שכן נקבע כי המנוח היה הבעלים של הקרקע בזמנים הרלוונטיים והייתה לו זכות למכור אותה לאגבריה. השופט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי יעקוב פעל בחוסר תום לב וכי זכויותיו של אגבאריה במקרקעין הן הקודמות. בנוסף, השופט קבע כי יעקוב פלש לקרקע בשנת 2006, והורה לו לשלם לאגבאריה 515 אלף שקל אם לא יפנה את החלקות עד 1 בספטמבר 2012, ופירט את ההשלכות של אי התשלום. פסק הדין התייחס גם לטענותיו של יעקוב בדבר תקופת ההתיישנות, סמכות השיפוט ושווי החלקות, תוך הבטחת הגנה על זכויותיו של אגבאריה. השופטים סוקול וזרנקין הסכימו עם פסק הדין.