עתפ"ב 62194-11-19

תקציר

פסק הדין דן בפגמים בפסק הדין המוסכם ומדגיש כיצד פרשנות ההסכמה ופסק הדין צריכה להיות מילולית ובעד קיום החוזה ולא ביטולו. בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענות המערערים בדבר טיבן ומיקומם של התפקידים שהובטחו להם, כמו גם ההתקשרות עם החברה הכלכלית. חובות המשיב, לטענת בית המשפט, היו לספק למערערים עמדות למכירת כרטיסים בתוך המרינה, דבר שהתמלא. המונים שניתנו הספיקו לצרכיהם העסקיים של המערערים, וגם המיקום היה בהתאם להסכמה ולפסק הדין. עוד מזכיר בית המשפט כי לא ניתן להטיל על המשיבה אחריות להימצאותם של מבנים בלתי חוקיים שנבנו על ידי צדדים שלישיים ומדגיש כי טענת המערערים בדבר ההתקשרות עם החברה הכלכלית משוללת כל יסוד, שכן פסק הדין וההסכמה מזכירים חתימה על חוזה זהה לזה שנחתם עם מפעילים אחרים, ולא כי הוא כבר נחתם. ככלל, בית המשפט מחליט להותיר על כנו את פסק הדין משנת 2017 ומסכים עם החלטת בית משפט קמא כי התקיימו תנאי ההשעיה, שהובילו לכניסתו לתוקף של צו ההריסה. המערערים נדרשים לשלם את הוצאות המשיב, והריסת המבנים מתוכננת ל-30 יום לאחר מתן פסק הדין.