סע"ש 35234-05-22

תקציר

פסק הדין במקרה זה של סוהר ושירות בתי הסוהר סובב סביב סמכותו של בית הדין לעבודה ביחס לפקודת בתי הסוהר. בית הדין בוחן את סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתביעותיו של סוהר בשני שלבים. ראשית, הוא בוחן האם עילת התביעה נופלת בתחום סמכותו של בית הדין לעבודה, ושנית, אם היא חורגת מתחום השיפוט בשל ההוראות המפורטות בפקודת בתי הסוהר. התביעות שהגיש התובע, הכוללות תשלומי שכר, התנכלות ופרישה, נבחנות לגופו. בית הדין קובע כי תביעות הקשורות לתשלומי שכר, כגון תוספת של 5% עבור ליווי וקצבת ביגוד, הן בסמכותו של בית הדין לעבודה. תביעות אלה נסובות בעיקר סביב תנאי ההעסקה ומילוי תנאי הזכאות, בהם יכול בית המשפט לפסוק. עם זאת, טענות אחרות, כגון אלה הנוגעות לשיבוץ התובעת לתפקידים, מעבר בין מקומות עבודה והתפטרות, אותן מייחסת התובעת להתנכלות ולחוסר התחשבות במגבלותיה הרפואיות, אינן נכללות בסעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר. עניינים אלה, לרבות הכרזה על פרישה רפואית, הם מנהליים באופיים וחייבים להידון בבית המשפט לעניינים מנהליים. בפסק הדין מוזכר גם הליך מקביל שעל התובע לברר בטרם ישוב לבית הדין לעבודה, אולי לקבלת סעד כספי. פסק הדין מעניק את הבקשה לסילוק על הסף בחלקה, כאשר ההכרעה בתביעות מסוימות נדחית עד לתוצאות הליכים מקבילים. שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם, ולתובע ניתנת האפשרות להחליט אם להמשיך מיד או לאחר סיום ההליך המקביל. על פסק הדין ניתן לערעור בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.