ע"א 6055/04

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט את ערעורה של המערערת בעניין פרשנות הסכם משכנתא, תוך שהוא מצדד בהחלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי. התיק התמקד בהבנת לשון שטר המשכנתא והנסיבות החיצוניות סביב יצירתו. המערער טען כי המשכנתא נועדה אך ורק להבטחת הלוואה ספציפית בסך 400,000 דולר, טענה שאינה נתמכת בראיות. בשטר המשכנתא צוין בבירור כי הוא מבטיח את כל הסכומים המגיעים לבנק על ידי המערער והמשיב השלישי, ולא רק הלוואה אחת. הראיות הראו שההלוואה לא נפרעה במלואה, מה שחיזק את ההיקף הרחב יותר של המשכנתא. המערערת גם לא הביאה הוכחות לקנוניה בין הבנק לבין המשיב השלישי לפנותה, שלטענתה הייתה קשורה להליכי הגירושין שלהם. טענותיה נעדרו תימוכין עובדתיים, ובית המשפט לא מצא ראיות לאמצעים חלופיים לבנק למימוש החוב. משכך, סבר בית המשפט כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי – כי מימוש הביטחון לפירעון החוב הוא סביר – נכונה. עוד טען המערער כי לא ניתנה הזדמנות מספקת להביא עדים נוספים, אך אין בכך די בהתחשב באופי ההליך. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך פסיקת הוצאות למשיבים 1 ו-2, בהסכמת הנשיא ברק והשופט רובינשטיין.