ת"ב 27921-06-22

תקציר

פסק הדין דן בסמכות השיפוט בסכסוך בין שחקן כדורגל לקבוצה. השחקן הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בדרישה לשכר עבודה, פיצוי בגין אי חלוקת תלושים, עוגמת נפש ופיצויים בגין נזקי גוף. הקבוצה ביקשה להעביר את התיק למוסד בוררות כמפורט בחוק הספורט. בית המשפט קבע כי למוסד לבוררות סמכות לדון בעניינים החוזיים של התביעה, לרבות מרכיבי "מענק העלייה" ועוגמת הנפש. עם זאת, בית הדין קבע כי לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט בלעדית על הזכויות המוגנות בדיני העבודה, הכוללות את התביעות לשכר, הלנת שכר ופיצוי בגין אי מסירת תלושים, שכן עניינים אלה צריכים להידון בבית הדין לעבודה על מנת להבטיח את ההגנה על הזכויות הקוגנטיות הכרוכות בכך. ההחלטה נועדה למנוע פיצול דיון בין רשויות שיפוטיות שונות, שיהיה בלתי יעיל ומכביד. לפיכך, ניתנה לבית הדין לעבודה סמכות בלעדית לדון בסכסוך, למעט נושא נזקי הגוף, המעודד את הצדדים ליישב את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט אך מאפשר לתובע להגיש תביעה לבית הדין לעבודה. פסק הדין איזן בין סמכותם הייחודית של בית הדין לעבודה לבין מוסדות בוררות הספורט, והדגיש את הצורך להגן על זכויות עובדים קוגנטיות תוך הכרה באופייה המיוחד של בוררות הספורט.