ע"א 2664/08

תקציר

מדובר בתיק העוסק בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים שדחה את תביעת התובעים, שביקש לחייב את הנתבעים – בעלי מניות ודירקטורים בחברה – לשפות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם. התובעים טענו כי הוטעו על ידי הנתבעים להשקיע בחברה על בסיס מצג שווא של עובדות. הנאשמים הואשמו גם בניצול משאבי החברה לצרכים אישיים ובהפרת חובות הנאמנות שלהם. הערעור נסוב בעיקר סביב שתי קבוצות של טיעונים. הראשונה נוגעת למידע שהסתירו הנתבעים מהתובעים טרם חתימתם על הסכם השקעה. התובעים טענו כי הנתבעים חבים כלפיהם מכוח דיני החוזים ועוולת המרמה. קבוצת התביעות השנייה נוגעת לניהול החברה ולניצול הנטען של משאבי החברה על ידי הנתבעים. התובעים ביקשו להטיל על הנתבעים אחריות אישית לנזקים שנבעו ממעשיהם. בית המשפט המחוזי הסכים חלקית עם טענות התובעים, והכיר בכך שהתובעים אכן הוטעו על ידי מצג השווא של הנתבעים. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה לסעד כספי, בנימוק כי סעד כזה יכול להינתן רק אם התובעים עתרו לביטול הסכם ההשקעה, דבר שלא עשו. התובעים גם לא הוכיחו נזק כספי כלשהו כתוצאה ממצג השווא. השופט משה דרורי קיבל חלקית את הערעור, בקובעו כי התובעים זכאים לפיצוי מהנתבעים, ביחד ולחוד, בגין מחצית הסכום שהשקיעו בחברה. סכום זה יחושב על ידי הוספת הפרשי הצמדה וריבית לכל סכום השקעה ממועד ההשקעה ועד למועד התשלום בפועל. עוד קבעה השופטת כי התנאי המוקדם לקבלת תשלום זה הוא החזרת מניות התובעים לנתבעים. חוות דעתו של השופט דרורי התבססה על ההבנה כי התובעים מבקשים פיצוי בגין הנזק שנגרם מהתנהלות הנתבעים, ולא השבה ישירה של השקעתם. השופט יורם נועם והמשנה לנשיא צבי סגל היוו את דעת הרוב, תוך שהם חולקים על פסק דינו של השופט דרורי. הם הסכימו עם דחיית התביעה על ידי בית משפט השלום, והדגישו כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את הנזק הנטען הנובע ממצג השווא של הנתבעים. בסופו של דבר, הערעור נדחה ברוב דעות, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.