ע"פ 241/87

תקציר

מדובר במערער, מפיץ טמפו, שקשר קשר עם אחרים לשדוד את הכנסותיה היומיות של החברה. במהלך השוד, שבוצע על ידי שותפיו בעת שהמתין ברכב, דקר אחד השותפים עובד טמפו. המערער הורשע בעבירות של קשירת קשר, שוד וחבלה בנסיבות מחמירות, בעיקר על סמך עדות משטרתית של שותף, לפיה המערער היה מודע לסכין המיועדת לשימוש בשוד. בית המשפט העליון אישר את ההרשעה, תוך שימת דגש על אמות המידה המשפטיות לאימות הצהרות עדים מחוץ לכותלי בית המשפט. גם אם המערער לא ראה את הסכין, הנסיבות מצביעות על כך שידע על נוכחותה. בית המשפט דן גם בהלימות הראיות המאששות הנדרשות להצהרות עדים והגיע למסקנה כי האופי ההדדי של האירועים מספק בסיס מספיק. למרות עברו הנקי של המערער, חלקו במינוף מידע פנים הצדיק את גזר הדין והתאים אותו לזה של שותפיו המורשעים. הערעור על ההרשעה בפציעה ועל גזר הדין נדחה, כאשר בית המשפט הדגיש כי ההודעה, המגובה בראיות מאששות הקשורות לשוד, תומכת במידה מספקת בהרשעה בעבירת הסכין.