ס"ע 38347-04-10

תקציר

פסק הדין מקבל חלקית את טענת התובע כנגד הנתבע. בית הדין מכיר בשתי תקופות העסקה נפרדות בין התובע לנתבעת, מינואר 1993 עד 2001, ומינואר 2004 עד ספטמבר 2009, עקב הפסקת עבודה של שנה וחצי. צו ההרחבה בענף הבנייה אינו ישים במקרה זה שכן עיסוקו העיקרי של הנתבע הוא שיפוצים, ואשרת העבודה של התובע מסווגת ככזו. גם תביעתה של התובעת לשכר יומי בסך 400 ₪ נדחית, שכן מהראיות עולה כי שולם לתובע שכר יומי של 154 ₪, אשר נראה לבית המשפט סביר יותר ותואם את תלושי השכר שסופקו. בית הדין קובע גם את היקף משרתו של התובע כפי שדווח על ידי הנתבעת לשירות התעסוקה, ופוסק לתובע פיצויים בגין פדיון חופשה, החלמה וחגים, המחושבים על בסיס השכר היומי בסך 154 ₪. תביעת התובעת לקצבת פנסיה והחזר הוצאות נסיעה נדחית מאחר והראיות מראות כי הנתבע כבר שילם אותן. כמו כן, בית המשפט מסכים עם הודאת הנתבע בסך 2,925 ₪ כתמורה להודעה מוקדמת. גם התביעה לפיצויי פיטורים ולפיצוי בגין אי קיום שימוע נדחית מאחר שבית הדין מכיר בפיטורים כתוצאה מצמצום עקב קשיים כלכליים, והתובע היה מודע לאפשרות פיטוריו מראש. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,480 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריביות בגין פיצויים שונים.