פש"ר 1594/06

תקציר

בית המשפט מצא כי עסקת מכר של דירת מגורים שבוצעה בין חייב לנושה לא נערכה בתום לב והייתה כרוכה בהנחה משמעותית שלא כדין, ולכן היוותה העדפת נושה והברחת רכוש. החייב, שהוכרז מאוחר יותר פושט רגל, לא הצליח להוכיח כי היה סולבנטי בעת המכירה ורק 17% מהתמורה המוצהרת בגין הנכס שולמה. לפיכך, המכירה נחשבה כמענק פסול לפי פקודת פשיטת הרגל. עם זאת, בהתחשב בכך שרוב התמורה שולמה, הזמן הרב שחלף מאז המכירה והחזר המשכנתא על ידי הנושה, החליט בית המשפט שלא לבטל את העסקה כולה. במקום זאת, הוטל על הנושה לשלם את יתרת הסכום שלא שולם, שתורגמה למטבע המקומי, עם הפרשי הצמדה וריביות שהצטברו מאז המכירה. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנושה ייצג באמת ובתמים את הרוכשת, שהייתה אחייניתו, למרות חוסר מעורבותה וידיעתה על ההליך. כמו כן, על הרוכש לשלם הוצאות משפט לנאמן.