ת"א 35829-10-12

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט: **1. רקע עובדתי והליכים קודמים:** התביעה הוגשה במקור ב-2012 כתביעה כספית להשבת כספים שנגבו ביתר ופיצוי בגין נזקי ניתוק קווי מים לחלקות חקלאיות. נתבעו האגודה השיתופית המספקת מים (נתבעת 1), יו"ר ועד האגודה (נתבע 2), ואגודה שיתופית נוספת (נתבעת 3). ביוני 2014, הליכי התביעה עוכבו בשל פניית הצדדים להליך בוררות, אך רק לגבי חלק מהסכומים (שאלת החיובים), בעוד שהטענות הנזיקיות נותרו לדיון בבית המשפט. בנובמבר 2017, התביעה נמחקה לבקשת התובע, לאחר שבית המשפט לא אישר לו לתקן את כתב התביעה, והתובע בחר להגיש תביעה חדשה שתכלול את הסעדים המאוחרים. במקביל, הוגשה תביעה שכנגד, אך גם היא נמחקה לבקשת התובעת שכנגד, שכן עניינה יתברר בהליך נוסף. **2. סוגיית ההוצאות – הדיון המשפטי:** לאחר מחיקת התביעה, הגישו הנתבעים בקשות לחיוב התובע בהוצאות. * **טענות הנתבעים (1, 2-3):** * התביעה התנהלה במשך כחמש שנים, תוך הגשת כתבי טענות, בקשות, ותצהירים רבים, שדרשו מאות שעות עבודה. * התובע התבקש למחוק את הנתבעים, בפרט את נתבע 2, אך נמנע מכך. * התובע התנהל בחוסר תום לב, לטענתם, תוך הפרת הסכם, אי-תשלום חובות (כ-450,000 ₪), וביצוע "התחברות פיראטית" לרשת המים. * התובע נמנע באופן עקבי מלמסור מסמכים, למרות בקשות חוזרות ונשנות, ופעל להסתרת מסמכים. * התובע הגיש תביעה נוספת כנגד נתבעת 1 ונתבע 2, שאף היא נמחקה לבקשתו. * התובע לא הוכיח את טענותיו, ובפרט לא הוכיח אחריות אישית כלשהי של נתבע 2. * התובע ניהל את ההליך באופן מסרבל ומסבך, תוך גרירת הצדדים להליכים מיותרים ויקרים. * הנתבעים מבקשים לחייב את התובע בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור כל אחד מהם (או במצטבר). * **טענות התובע:** * התביעה העיקרית עסקה בבירור חשבונות מים שגויים, והכרעה זו הועברה להליך בוררות. * מפסק הבורר עולה כי על הנתבעים להשיב כספים לתובע, מה שמוכיח שהייתה לו עילה לתבוע והנתבעים פעלו שלא כדין. * התביעה הנזיקית בגין ניתוק המים הוגשה כאשר התובע סבר כי הנתבעים יתקנו את מעשיהם, אך משלא עשו זאת, נאלץ להגיש תביעה חדשה על מלוא נזקיו (לאחר שבקשתו לתיקון התביעה הנוכחית נדחתה). * התובע מבקש לחייב את הנתבעים בהוצאות משמעותיות, ולהורות להם להשיב לו את חלקו ששולם לבורר, בתוספת החזר הוצאות ושכר טרחת עו"ד. **3. ניתוח בית המשפט וההחלטה:** * **עקרון כללי:** בית המשפט מכיר בכך שכשצד חוזר בו מתביעתו, הוא מזכה את הנתבעים בהוצאות. דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר התובע מבקש לפתוח בהליך פעם נוספת, ובכך מאלץ את הצדדים להתמודד שוב עם אותן טענות. * **הפרדת הליכי הבוררות:** בית המשפט מבהיר כי אין בקביעתו בדבר פסיקת הוצאות כדי לפסוק הוצאות עבור הליך הבוררות עצמו. הוצאות בוררות נפסקות במסגרת הליך הבוררות. * **המשך ההליכים לאחר הבוררות:** בית המשפט מציין כי לאחר סיום הליך הבוררות (2016), ההליך בבית המשפט המשיך להתנהל, הוגשו בקשות שונות, תצהירי עדות ראשית, והתקיימו ישיבות קדם-משפט. * **הוצאות לנתבעים 1, 2-3:** * הגם שהטענות לא התבררו לגופן, בית המשפט קובע כי עצם רצונו של התובע לחזור בו מתביעתו מזכה את הנתבעים בהוצאות. * עם זאת, בית המשפט נוקט זהירות. הוא מציין כי לאור העובדה שטענות הצדדים לא התבררו לגופן, גם נתבעת 1 הייתה אמורה לשקול חזרה מהתביעה, בפרט לאור הסכמתה שהתביעה הנוספת תכלול את הסכומים שנתבעו בהליך זה. * **ההחלטה:** לאור האמור, ובשים לב לשלב בו נמחק ההליך, וכן לכך שטענות הצדדים ממילא יתבררו בהליך נוסף (מה שעשוי לחסוך בהליכים), בית המשפט פוסק הוצאות: * לנתבעת 1: 3,000 ₪. * לנתבעים 2 ו-3 (יחד): 6,000 ₪. **4. עקרונות משפטיים וחידושים:** * **עקרון ההוצאות:** החלטה זו מדגימה את העיקרון הבסיסי לפיו, כאשר תובע חוזר בו מתביעתו, הוא נושא בהוצאות הנתבעים. בית המשפט לא נכנס לעובי הקורה של טענות הצדדים לגופו של עניין, אלא התבסס על עצם מחיקת התביעה כעילה לחיוב בהוצאות. * **סבירות ההוצאות:** בית המשפט מכיר בהיקף ההליך ובמשך הזמן שבו התנהל, אך מאזן זאת אל מול העובדה שהטענות לא הוכרעו לגופן, וכן את העובדה שנתבעת 1 גם היא הייתה אמורה לשקול את המשך ההליך. התוצאה היא פסיקת הוצאות מופחתות יחסית לסכומים שנתבעו (25,000 ₪), אך עדיין משמעותיות (9,000 ₪ בסך הכל). * **הבחנה בין הליכים:** בית המשפט מפריד באופן ברור בין הוצאות ההליך בבית המשפט לבין הוצאות הליך הבוררות, וקובע כי האחרונות אינן נפסקות במסגרת זו. * **תום לב בהליך:** אף על פי שהנתבעים טוענים לחוסר תום לב מצד התובע (התחברות פיראטית, אי-תשלום חובות), בית המשפט נמנע מלהכריע בכך. ההחלטה מתמקדת בעקרון ההוצאות הנובע ממחיקת התביעה. * **נימוק לאי-הכרעה לגופו של עניין:** בית המשפט מציין במפורש כי "שעה שככל הנראה מלוא טענות הצדדים ממילא תתבררנה בהליך נוסף ויש בניהול ההליך כאן כדי לחסוך בהליכים במסגרת הליך נוסף". נימוק זה תומך בהחלטה לפסוק הוצאות, אך גם מסביר מדוע הן אינן גבוהות יותר – שכן ההליך עצמו, על אף סיום דרכו, סיפק לכאורה תועלת כלשהי (חסכון בהליכים עתידיים). **לסיכום:** ההחלטה בנושא ההוצאות מבוססת על עיקרון יסוד בדיני הוצאות, לפיו צד החוזר בו מתביעתו נושא בהוצאות הצד שכנגד. בית המשפט איזן בין טענות הצדדים, תוך התחשבות בהיקף ההליך, משכו, והעובדה שהטענות לא הוכרעו לגופן. ההפרדה בין הליכי הבוררות להליכי בית המשפט, וההתייחסות לכך שההליך כולו עשוי היה לחסוך בהליכים עתידיים, מהווים מרכיבים חשובים בהחלטה.