ת"א 33795-01-24

תקציר

השופטת שקלה בכובד ראש את הטענות שהציגו הצדדים והחליטה כי יש לדחות את תביעת התובע נגד הבנק בשל התיישנות. השופטת הדגישה כי תקופת ההתיישנות היא מנגנון פרוצדורלי שאינו מערער על תוקפה של התביעה עצמה אלא קובע מגבלת זמן לפעולה משפטית. השופט התייחס לתקדימים משפטיים המדגישים את חשיבות הנגישות לצדק תוך הכרה בצורך במסגרת זמן שבמסגרתה ניתן יהיה להגיש תביעות. לדברי השופט, תביעת התובע נופלת תחת הקטגוריה של תביעות כספיות נגד בנק, שבדרך כלל יש להן תקופת התיישנות של שבע שנים. השופטת מצאה תמיהה על כך שהתובעת טענה לאי ידיעת חשבונות החיסכון, במיוחד לאור ההליכים המשפטיים הענפים שהתנהלו בין הצדדים בעבר. השופטת התייחסה גם להסכם פשרה בין התובע לנתבע, בו התחייבה התובעת שלא להעלות טענות נוספות. עוד ציינה השופטת כי מדבריו של התובע עצמו עולה כי היה מודע להיעלמותן של קופות החיסכון בשנות ה-90, דבר שהיה אמור להניע אותו לפעול. בנוסף, הזכירה השופטת תביעה קודמת שהגיש התובע בשנת 2014 על בסיס טענות דומות, אשר נדחתה בשל אי תשלום אגרות. השופטת הדגישה כי התביעה הנוכחית, שהוגשה בשנת 2024, היא למעשה ניסיון להחיות את התביעה משנת 2014 ולכן גם היא מוגבלת בזמן. השופט הגיע למסקנה כי תביעת התובע הפכה להתיישנות והורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבעת.