דב"ע נד/24 - 3

תקציר

הכרעת הדין בערעור נסובה בעיקרה סביב תביעתה של המערערת לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרותה מעבודתה כמעצבת שטיחים, עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתה וירידה בשכרה. בית הדין האזורי דוחה את תביעתה על הסף, שכן בית המשפט העליון קובע כי תנאי עבודתה של המערערת אכן סבלו מהרעה מוחשית, המצדיקה פיצויי פיטורים. הידרדרות זו, שנגרמה כתוצאה משריפה שפרצה במפעל של המשיב, הביאה לכך שהמערער עבד בחדר לא מתאים ללא אוורור מתאים, בתוך פלומות אבק וצמר. זאת ועוד, בית הדין קובע כי קבלת הצעת המשיב להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים, שנעשתה במהלך אסיפת עובדים, נעשתה בתוך פרק זמן סביר. מקצועה של המערערת היה ייחודי, והיא נזקקה לזמן כדי לשקול את האפשרויות העומדות בפניה ולמצוא עבודה מתאימה אחרת. לפיכך, בית הדין מחליט כי על המשיבה לשלם למערערת את מלוא פיצויי הפיטורים המקבילים לכל תקופת עבודתה בשכרה האחרון. סכום זה יותאם להפרשי ריבית והצמדה מיום התפטרותה ועד למועד הפירעון. באשר לתביעתה של המערערת לשכר נובמבר ולפיצויי הלנה, מקבל בית המשפט את ערעורה בחלקו. מאחר שהמשיבים לא הוכיחו כי לא עלה בידיהם לחקור את חוב השכר טרם התפטרות המערערת, בית הדין מורה למשיבה לשלם להלנה פיצויים בגין התקופה החל מפיטוריה ועד להסדרת החוב. עם זאת, בית המשפט דוחה את תביעתה של המערערת לדמי מחלה, שכן היא לא המציאה אישורי מחלה כנדרש בחוק. בית המשפט גם מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את תביעות המערערת להחזר אגרות, דמי נסיעה וניכוי שכר, ולא מצא ראיות התומכות בטענות אלה. לבסוף, בית המשפט מציין כי המערערת ויתרה במפורש על זכותה לתבוע החזר הפחתת שכר משנת 1988, ועל כן גם ערעורה בעניין זה נדחה. המשיב חויב לשלם למערערת בשני הערכאות הוצאות בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.