ת"א 25694-05-10

תקציר

המחלוקת היא על הסיווג הראוי של גלאי עשן מיובאים לפי צו תעריף המכס כדי לקבוע אם יש לפטור את התובע ממכס. לטענת התובעת, יש לסווג את גלאי העשן כמכשירי מדידה לפי פריט 90.27, דבר שיהפוך אותם לפטורים. מנגד, טוענת רשות המסים הנתבעת כי יש לסווגם כמכשירי איתות חשמליים לפי סעיף 85.31, הגורר אחריהם מכס בשיעור של 12%. בית המשפט בחן את טיבם, מטרתם ומהותם של הגלאים, בהתחשב בהוראות היצרן, במסמכי התחזוקה ובעדויות מומחים. נמצא כי הגלאים מודדים את רמות העשן ומשדרים את הנתונים לרכזת, המציגה את התוצאות. הגלאים אמנם אינם פועלים באופן עצמאי, אך הם חלק ממערכת גילוי אש רחבה יותר. בית המשפט פירש גם את פרטי המכס הרלוונטיים, בהתחשב בהגדרות, בדברי ההסבר ובפסיקות בתי המשפט בישראל. היא הגיעה למסקנה כי פריט 90.27 מתייחס למכשירי מדידה, לרבות גלאי עשן, ואילו פריט 85.31 מתייחס למכשירי איתות בעלי חיווי קולי או חזותי, שאין בידי הגלאים הנדונים. בנוסף, בחן בית המשפט את טיפולה של הנתבעת בבקשת התובעת להחזר מסים ששולמו במחאה. נמצא כי הנתבעת לא סיפקה הסבר מלא לעמדתה בתגובתה ולכן לא יכלה להעלות טענות חדשות במהלך המשפט. בית המשפט קבע כי יש לסווג את גלאי העשן תחת פריט 90.27 ולפטור אותם ממכס. כמו כן, היא הורתה לנתבעת לפצות את התובעת בגין המיסים ששולמו במחאה בגין שלוש רשימות יבוא, שכן התובעת הוכיחה די הצורך כי מיסים אלה לא גולגלו ללקוחותיה. עם זאת, בית המשפט דחה את טענות התובעת לגבי יתר הרשימות בשל היעדר ראיות מספיקות לאי גלגול. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.