ע"א 14564-07-14

תקציר

שני ערעורים אלה נובעים מפסקי דין שניתנו לטובת המשיבים דני מזור והאחים ברוד נגד המועצה האזורית מנשה ומדינת ישראל בנוגע לתביעות נפרדות לתשלומים בגין פרויקטים של ביוב בשני יישובים בתחומי המועצה. הרקע למקרה נוגע לסדרת אירועים מורכבת שהחלה בשנת 1998, כאשר שני פרויקטים להתקנת קולטי ביוב נעשו ביוזמתו של הקבלן דני מזור, שנקלע לקשיים כלכליים בחלקו ונסוג מהעבודות. בעקבות זאת ערכו המדינה והמועצה מכרז בו זכו האחים ברוד, שהשלימו את הפרויקטים במאי 1999. האחים ברוד ומזור הגישו תביעות נגד המועצה והמדינה בגין אי תשלום, מה שהוביל לדיון מאוחד בבית משפט השלום בחיפה. בית משפט השלום פסק לטובת האחים ברוד נגד המועצה על סך 501,874 ₪ ולטובת מזור נגד המועצה והמדינה על סך כולל של 521,861 ₪ (שישולמו ביחד ולחוד). המועצה והמדינה ערערו על פסקי דין אלה. בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את הערעורים, לא מצא עילה להתערב בפסקי הדין של בית משפט השלום ואישר את ההחלטות. עם זאת, בשל ראיות חדשות שהציגה המועצה בדבר כפל תשלומים אפשרי בגין אותה עבודה, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה להגשת ראיות נוספות והחזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך השלמת ראיות ופסק דין משלים בעניין זה. ראיה זו, שכללה מסמכים המתייחסים לעדויות שהגישו הן מזור והן האחים ברוד, לא הוצגו במהלך המשפט הראשוני למרות שהיו בידי המועצה. בית המשפט המחוזי הדגיש את חשיבות הבירור האם אכן מדובר בדו-פרצופיות, במיוחד בהתחשב בכספי הציבור המעורבים, והורה לבית משפט השלום לקבוע האם החשבונות שהגישו מזור והאחים ברוד היו בגין עבודה נפרדת או היוו תשלום כפול עבור אותה עבודה. עוד קבע בית המשפט כי על המועצה לשאת בשכר טרחת עורכי הדין של המשיבים, ללא קשר לתוצאות המשפט, בשל התנהלותה הבלתי מספקת באי הצגת ראיות קריטיות במהלך המשפט הראשון.