ת"א 9246-07-17

תקציר

התובע, שהיה נתבע בתביעה קודמת, עותר לביטול פסק הדין בתביעה, שנתן תוקף להסכם גישור. התובע טוען כי למרות ששמו מופיע בהסכם, הוא לא היה מודע להליך הגישור ולא הסמיך איש לקבל החלטות בשמו. הנתבע טוען כי יש לדחות את טענות התובע, ופסק הדין צריך לעמוד. בית המשפט בוחן את חומר הראיות ומוצא כי גרסת התובע לאירועים סבירה יותר. בית המשפט מציין כי עדותו של התובע קוהרנטית ומהימנה. בינתיים, עדת הנתבעת, עו"ד פרץ, שגרסתה סתרה את גרסת התובעת, לא הייתה אמינה, והמסמכים שהוגשו אינם תומכים בעדותה. המומחה שמונה על ידי בית המשפט מאשר כי חתימת התובע על חלק מהמסמכים מזויפת. בית המשפט מגיע למסקנה כי התובע לא נטל חלק בהליך הגישור, ולא הסמיך איש לייצגו. לפיכך, הסכם הגישור שהוגש לבית המשפט, הנושא את חתימתו המזויפת של התובע, אינו תקף. מאחר שטענות התובע בתביעה המקורית מעולם לא נדונו, אי ביטול פסק הדין יגרום עוול פרטני. לפיכך, בית המשפט מקבל את עתירת התובע ומבטל את פסק הדין הקודם. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪.