ע"א 9589/06

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים והגיע להחלטה לקבל את הערעור. המקרה נסוב סביב פרשנות המונח "מעביד" בהקשר של תביעת תאונת עבודה שהגיש המשיב. על פי ההסכם בין הצדדים, המעסיק והמבטחת אינם מחויבים לפצות את המשיב אם ייפגעו באירוע הקשור לעבודה. ההסכם מגדיר "מעביד" תוך הפניה לסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין, הקובע כי מעביד הוא מי שחייב על פי דין בתשלום דמי ביטוח. בית המשפט מסכים עם עמדת המערערים כי יש להחיל את הניתוח המשפטי של המונח "מעביד" הן בהסכם והן בהסדר הסטטוטורי. עם זאת, החוק אינו מספק תשובה ברורה לשאלה זו, ועל כן על בית המשפט לבחון את נסיבותיו הספציפיות של המקרה. פסק הדין בעניין רותם דשנים, עליו הסתמך בית משפט קמא, שונה מהמקרה הנוכחי. ברותם דשנים, חברת כוח האדם שסיפקה עובדים למפעל נחשבה ל"מעסיקה" משום ששילמה את שכר העובדים ואת דמי הביטוח. אלא שבמקרה הנוכחי, ההסכמים העובדתיים קובעים כי בעוד שחברת כוח האדם שילמה את דמי הביטוח הלאומי באופן פורמלי, היא עשתה זאת כפעולה טכנית בלבד ולא כצד אחראי. בית המשפט מדגיש כי השיקול המרכזי בפרשנות סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין הוא הקביעה מי נושא בנטל תשלום דמי הביטוח, ולא קיומם של יחסי עובד מעביד. בנקודה זו, הראיות מראות כי התשלומים ששולמו על ידי חברת כוח האדם מומנו בסופו של דבר על ידי חברת קוקה קולה. כמו כן, הרציונל הכלכלי-משפטי העומד מאחורי שלילת זכות החזרה של המוסד לביטוח לאומי ממעסיק חל גם כאן. מאחר שחברת קוקה קולה מימנה למעשה את דמי הביטוח, היא נשאה בעקיפין בנטל הגמלה המשולמת לעובד הנפגע, ולכן יש לפטור אותם מפיצויים נוספים. בית המשפט מגיע למסקנה כי המערערים, כמבטחים של רכב חברת קוקה קולה שהיה מעורב בתאונה, זכאים לאותו פטור. משכך, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית משפט קמא מתבטל ותביעת המשיב נדחית. המשיב חויב בהוצאות המערערים ובשכר טרחת עורך דין.