ער"מ 45497-05-16

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בפסק דין בערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בירושלים. המערער, שהיה בעליה של דירה שנמכרה עקב חובות שלא שולמו, לא שילם דמי שכירות למשיב לאחר המכירה. המשיב הגיש עתירה לבית הדין לשכירות לקביעת דמי השכירות החייבים ולפינוי המערערת. בדצמבר 2013 ניתן פסק דין לטובת המשיב, ובאוגוסט 2014 ניתן צו פינוי. המערערת ערערה רק בחודש מרץ 2015 ולא העמידה את הפיקדון הדרוש לערעור. בית המשפט לשכירות דחה את בקשתו לבטל את פסק הדין. לאחר מכן ערער המערער לבית המשפט המחוזי, אך לא הצליח לקבל את אישור בית המשפט לחדלות פירעון – שהיה נחוץ בשל צו כינוס נכסים נגדו – להגיש את הערעור במועד. בעקבות זאת ניתן נגדו פסק דין ביולי 2016. המערערת טענה כי אי קבלת האישור בזמן לא הייתה מכוונת וביקשה לבטל את פסק הדין. בית המשפט סירב בנימוק שמדובר במחדל גרידא וממילא הערעור לוקה בחסר. בית המשפט התייחס להתעלמותו החוזרת ונשנית של המערער מסדרי הדין ולחוסר יכולתו לשלם דמי שכירות במשך חמש שנים. עוד צוין, כי החלטת הרשם לקבוע בטוחה מופחתת בסך 5,000 ₪ איזנה בין זכותו של המערער לגישה לצדק לבין זכותו של המשיב להימנע מהטרדה נוספת ומהוצאות מיותרות. פסק הדין לא יבוטל, וגם הערעור על החלטת הרשם נדחה לגופו של עניין, תוך חיסכון בהוצאות מיותרות למערערת.