ע"פ 2106/15

תקציר

בהחלטה מקיפה אישר בית המשפט לערעורים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ודחה את הערעור על הרשעה בעבירות מין. בית המשפט לא מצא בסיס לערער על הערכות המהימנות של בית המשפט המחוזי או על ממצאיו הראייתיים, שנגזרו מהתרשמות בלתי אמצעית מעדים. טענות המערער כנגד מהימנות המתלוננות נדחו, שכן בית המשפט הדגיש את מהימנות עדויות הליבה בעבירות מין, למרות הסתירות. באישום הראשון דחה בית המשפט את הטענות בדבר סתירות בעדותה של המתלוננת מ', בעיתוי תלונתה ובהמשך האינטראקציה שלה עם המערער. בית המשפט המחוזי מצא את עדותה של מ' מהימנה, וקיבל חיזוק מתיאורה המפורט של זירת האירוע. באשר לאישום השני בו הייתה מעורבת המתלוננת ש', לא מצא בית המשפט כל הצדקה לטענות המערערת בדבר חוסר מהימנותה בשל נטייתה המדווחת לשקר. היא ראתה בראיות הפורנזיות ובגרעין העקבי של עדותה תמיכה משמעותית לאמינותה. בית המשפט גם דחה את טענות המערער בדבר מחדלי חקירה והדגיש כי מחדלים אלה אינם גורעים מהתשתית הראייתית החזקה המוכיחה אשמה מעבר לספק סביר. באשר לגזר הדין, הדגיש בית המשפט את חשיבותם של ענישה מחמירה בעבירות מין כדי להרתיע עבריינים פוטנציאליים והכיר בהתחשבותו המאוזנת של בית המשפט המחוזי בגורמים, לרבות חוסר החרטה של המערער והתעלמותו מהפגיעה בנפגעות. ערכאת הערעור מצאה את העונש הולם ודחתה את טענות המערער בדבר ענישה מופרזת ופיצוי לנפגעים, בקובעה כי הצעדים שהוטלו היו מוצדקים בהתחשב בחומרת העבירות. פסק דינו של השופט ש' ג'ובראן, אליו הצטרפו השופטים ד' ברק-ארז ומ' מזוז, הביא לדחיית הערעור, ואישר את כל חלקי החלטת הערכאה הנמוכה יותר.