ע"א 264/61
פסק-דין עליון
תקציר
מדובר במתווך בשם מיכאל וולגל, שתיווך במכירת בית ומגרש צמוד בבעלות שמעון קאופמן לעיריית חיפה. קאופמן משך את הצעתו לפני שהעירייה קיבלה אותה ובהמשך מכר את הבית לקונה אחר, אברהם רוטנברג. בסופו של דבר רכשה העירייה גם את הבית וגם את המגרש, אך בדרכים שונות. וולגל תבע את קאופמן על דמי תיווך, ובית משפט השלום דחה את התביעה. אולם בית המשפט המחוזי הורה לקאופמן לשלם לוולגל. קאופמן ערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי על קאופמן לשלם רק דמי תיווך עבור המגרש ולא עבור הבית. העובדה המהותית, כפי שקבע בית משפט השלום, היא שקאופמן התקשר עם וולגל למכירת החלקה והבית לעירייה. למרות שהזימון הראשוני של וולגל לא הוביל ישירות למכירה, המגרש נרכש ישירות מקאופמן על ידי העירייה חצי שנה לאחר מכן. הבית נמכר לרוטנברג ולאחר מכן הועברו זכויותיו לעירייה. לפיכך, מכירת הבית לא הייתה תוצאה של תיווכו של וולגל. לגבי המגרש מצא בית המשפט כי החלטתו של קאופמן למכור הושפעה מלחץ העירייה ולא בתיווכו של וולגל. זכאותו של המתווך לשכר טרחה תלויה בתנאי ההסכם ובהיעדר זיקה בין הגישור לעסקה. מאחר שלא היו ראיות לנתק את הקשר בין הזימון לבין מכירת המגרש, וולגל היה זכאי לדמי תיווך בגינו. פסק הדין הדגיש גם את החשיבות של אי ערבוב תפקידים, והמליץ כי אדם המעיד במשפט לא יטען את אותו מקרה כמו סניגור.
ע"א 264/61 מיכאל וולגל נ' שמעון קאופמן, עליון (14.11.1961)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.