רע"א 40365-08-11

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו של בית המשפט ובתוקפו של צו ההפקעה כנגד צו מניעה זמני. בית המשפט דוחה את הטענה כי קיבל את החלטתו ללא שמיעת ראיות, שכן היקף שמיעת העדות בבקשות לצו מניעה זמני נתון לשיקול דעת. היא קובעת כי הסמכות המהותית במקרה זה נתונה לסמכותו של בית משפט השלום, שכן עניינה של התביעה הוא "החזקה ושימוש" במקרקעין. פסק הדין דן גם בדין החל על ההפקעה ומגיע למסקנה כי הוראות פקודת הדרכים ומסילות הברזל חלות, כלומר הסמכות לדון בעניין החזקה נתונה לבית משפט השלום. באשר לבקשה לצו מניעה זמני, דן בית המשפט בתנאים למתן סעד זה וקובע כי עילת התביעה של התובע אינה מיושנת. היא בוחנת את הראיות שהוצגו ומוצאת כי בעוד שלתובעת יש שאלה לדון בה, סיכויי הצלחתה קלושים. בית המשפט ממשיך לאזן בין הנוחות של שני הצדדים ומוצא כי במקרה זה האינטרס הציבורי המיוצג על ידי הרכבת מועדף. בית המשפט מתחשב גם ביושרם ובתום ליבם של הצדדים, ומגיע למסקנה כי לא ניתן לקבל את הטענה של חוסר ניקיון ואי גילוי מצד התובע. לבסוף, בית המשפט דן בתנאים להעברת החזקה בשטח המופקע ונותן המלצות בנוגע לדרכי גישה והעתקת עמדה על הקרקע המופקעת. בכפוף לתנאים אלה, שני הערעורים נדחים, וכל צד נדרש לשאת בהוצאותיו. בית משפט השלום מונחה לקבוע את מועד הדיון בתביעה בהקדם האפשרי.