הפ"ב 3443-04-15

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה למינוי בורר בעקבות סכסוך שותפות. השופט פותח ומציין כי התיק סבל מהרחבה מיותרת של היקף המחלוקת, כאשר שני הצדדים הציגו ראיות ועדויות מיותרות. השאלה המרכזית היא האם תניית בוררות במסגרת הסכם שותפות, מיום 30 ביוני 2013, מחייבת את החברה. המבקשת טוענת כי החברה, באמצעות בא כוחה, הייתה מודעת ומעורבת בניסוח ההסכם, ואילו החברה טוענת כי לא הייתה מודעת לקיומו של ההסכם. עם זאת, טענת המבקשת כי חתימת החברה על ההסכם אושרה, בהתבסס על סעיף 56(א) לחוק הבוררות, מתקבלת. סעיף זה קובע כי פעולה שנעשתה בשם חברה ללא הרשאה תקפה אלא אם כן הצד שכנגדו ננקטה הפעולה לא ידע, ובאופן סביר לא יכול היה לדעת, על העדר הרשאה. למרות זאת, השופט קובע כי גם אם הסכם הבוררות נקבע כדין, האירועים הבאים משפיעים על אכיפתו. החברה טענה כי בקשת המבקש לבית משפט השלום לצו מניעה מהווה ויתור על הסכם הבוררות, והשופט מסכים. השופט מפנה לפסיקה קודמת, הקובעת כי פנייה לבית משפט פוגעת ומוותרת על הזכות לבוררות. בנוסף, צירופה המאוחר יותר של שותפים חדשים למיזם על ידי החברה פירושו שהליך בוררות לא יוביל לפתרון כולל, שכן שותפים אלה אינם מחויבים לסעיף הבוררות. השופט מסכם כי פניית המבקש לבית המשפט, ולא לבוררות, יחד עם הוספת שותפים חדשים, משמעותה שהסכם הבוררות פקע. לפיכך, הבקשה למינוי בורר נדחית. המבקש חויב לשלם למשיב הראשון הוצאות משפט מופחתות בסך 10,000 ש"ח, בשל התמשכות ההליכים שלא לצורך.