רע"א 14790/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בבקשת רשות ערעור על החלטת קצין פיצויים לפי חוק הנכות [תגמולים ושיקום]. הערר הראשוני, שהוגש על-ידי ברהד, היה נגד החלטת קצין התגמולים שדחתה את תביעתו של ברהד לפיצויים בנימוק של נכות שמיעה לכאורה כתוצאה מאירוע שהתרחש ב-7 בדצמבר 2004. פקיד התגמולים ביקש לדחות את הערעור מאחר והוא הוגש חמישה חודשים מעבר למגבלת 30 הימים הקבועה בחוק. ועדת הערר דחתה בקשה זו, בנימוק שפקיד הפיצויים נכנס לדיון לגופו של עניין מבלי להעלות את סוגיית השיהוי, ולכן אינו יכול לטעון כעת שהערעור הוגש בטרם עת. הממונה על הפיצויים טען כי הנמקה זו התבססה על טעות עובדתית, שכן טרם התקיים דיון לגופו של עניין. בית המשפט הסכים עם פקיד התגמולים, קיבל את בקשתו והתייחס אליה כאל ערעור, ובסופו של דבר פסק לטובתו. בית המשפט מצא כי החלטת ועדת הערר לא הייתה מוצדקת דיה, וכי יש לדחות את הערעור על הסף מאחר שהוגש מעבר למועד הקבוע בחוק, ללא סיבה מספקת לעיכוב. בית הדין הדגיש כי לא ניתן להאריך את מגבלת 30 הימים הקבועה בחוק, וכי הממונה על התגמולים טען בעקשנות לפיטורים על הסף בשל השיהוי, ולא ויתר בנקודה זו. לבסוף, ציין בית המשפט כי בעוד שטענותיו של ברהד בדבר השיהוי של קצין התגמולים במתן ההחלטה והיחס שקיבל ראויות להתייחסות, הרי שהמנדט החקיקתי לא הותיר מקום להארכת המועד האחרון להגשה, ועל כן הערעור נדחה.