בש"פ 9861/01

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לדחות את בקשתה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. הערכאה הנמוכה יותר הוציאה צו אשפוז זמני שלא במסגרת צו מעצר. בערעור נטען כי שגה בית המשפט המחוזי במתן צו זה, ומנע את התקדמות המשפט. תחת זאת, מבקשת המדינה צו מעצר שיאפשר את אשפוזו של המשיב במוסד לחולי נפש או באגף הפסיכיאטרי בבית הסוהר. המשיב מואשם במספר עבירות, לרבות היזק בזדון, איומים והצתה, והוערך כבלתי כשיר נפשית לעמוד לדין. המדינה מבקשת לבטל את צו האשפוז ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון מחודש בבקשת המעצר ובצו אשפוז פוטנציאלי במסגרת סעיף 16 לחוק טיפול בחולי נפש. בא כוח המשיב מתנגד לערר ומדגיש את ההבחנה בין אשפוז במעצר לבין אשפוז שאינו אשפוז. לאחר בחינת הנסיבות, בית המשפט מוצא לנכון בערעור המדינה. חוק טיפול בחולי נפש מתווה מסגרת כוללת לטיפול ולאשפוז של פגועי נפש, לרבות אשפוז כפוי. החוק מבחין בין שלבים שונים של ההליך הפלילי ומעניק סמכויות ספציפיות לבית המשפט בכל שלב. מאחר שלא הוצא צו מעצר למשיב, צו האשפוז של הערכאה הנמוכה יותר חורג מהמסגרת החוקית. כתוצאה מכך, הצו נחשב בטל, והתיק מועבר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף לפי סעיף 15 לחוק טיפול בחולי נפש. בית המשפט מדגיש את הצורך בהקפדה על סדרי הדין הנוגעים לחירויות הפרט ומבטל את צו האשפוז הכפוי. שאלת מעמד האשפוז הזמני של המשיב נתונה להכרעת בית המשפט המחוזי או הרשויות האזרחיות הרלוונטיות.