עפ"ת 45749-04-21

תקציר

הנאשם, רחמן בן רחמן, ערער על גזר דינו במספר סעיפים: נהיגה בזמן פסילה, נהיגה עם רישיון שפג תוקפו למעלה משמונה שנים ונהיגה ללא ביטוח תקף. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי העונש הוגן וסביר. בית המשפט הפנה לפסיקה קודמת שאישרה את חומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה, תוך שימת דגש על הסיכונים הבטיחותיים והצורך בהרתעה. לדברי בית המשפט, העונש שהוטל על המערער – לרבות ארבע שנות פסילה, לצד רכיבי ענישה נוספים – היה מידתי ביחס לחומרת העבירות. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו מתערב בפסקי דין של בתי משפט פרוצדורליים, ומקרה זה אינו מהווה חריג. רכיבי העונש נחשבו מאוזנים, מה גם שבית משפט קמא הביא בחשבון נסיבות מקלות, כגון גילו של המערער, נכותו ומצבו האישי המורכב. זאת ועוד, ציין בית המשפט את עברו התעבורתי העשיר של המערער ואת חוסר שיתוף הפעולה שלו עם שירות המבחן, ורמז כי עונשו של בית משפט קמא היה מוצדק. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי החלטתו של בית משפט קמא להאריך את המאסר על תנאי ולהטיל עליו תקופת פסילה בפועל הייתה ראויה ועולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות.