תאד"מ 49619-01-22

תקציר

התובע, פרי, תבע את דואר ישראל ואת המשטרה בטענה כי התרשלו בחקירת גניבה שאירעה במקום עבודתו. פרי טען כי חברת הדואר לא סיפקה לו סרטוני אבטחה שהיו יכולים לסייע בחקירת הגניבה וכי היה עליה לשמר את הסרטונים עוד בטרם הוצא צו שיפוטי. עוד טען כי המשטרה לא ניהלה חקירה ראויה של הגניבה, ובכך הראתה רשלנות. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענותיו של פרי. נמצא כי מצלמות האבטחה של חברת הדואר לא קלטו את הגניבה בשל משאית שחנתה מול המצלמה וחסמה את שדה הראייה. החברה לא הייתה מחויבת לספק לפרי את הסרטונים, שכן הם נועדו למטרות שונות. יתר על כן, לחברה לא הייתה חובה לשמור את הסרטונים בדיעבד לפני הוצאת צווי בית משפט, מה גם שהסרטונים נמחקו אוטומטית לאחר תקופה מסוימת. באשר למשטרה, קבע בית המשפט כי פעלה במהירות וכראוי בחקירת הגניבה. הם ביקרו בזירה, בחנו את סרטוני האבטחה וראיינו עדי ראייה. העובדה שהחקירה לא הובילה לממצאים כלשהם לא הצביעה על רשלנות מצד המשטרה. משכך, דחתה השופטת את תביעתו של פרי נגד שני הנתבעים, בקובעה כי הוא לא עמד בנטל הראייתי להוכיח את רשלנותם. במקום זאת, חויב פרי לשלם לכל אחד מהנאשמים שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 שקל. ההחלטה התקבלה על סמך הראיות והעדויות שהוצגו, כאשר השופט הדגיש כי מעשיהם של הנאשמים היו חוקיים וכי לא ניתן לייחס להם את חוסר המזל של פרי בתפיסת הגנב.