עע"מ 8617/11

תקציר

בית המשפט החליט שלא להיעתר לערעור בעניין בקשתו של המערער למעמד של תושב קבע בישראל. המערערת, ששהתה בארץ מספר שנים, לא גידלה את בנה מגיל 8 עד גיל 16 וחצי, ושהתה בארץ שלא כדין במהלך תקופה זו. בית המשפט הכיר אמנם בנסיבות ההומניטריות הסובבות את המקרה, אך לא מצא הצדקה מספקת לגבור על שיקול דעתו של המשיב, משרד הפנים, בדחיית בקשת המערער. החלטת המשרד שלא לגרש את המערערת במהלך הליך הדיון מתקבלת על הדעת, אך אין בה כדי להכשיר את שהותה. כמו כן נמתחה ביקורת על המערערים על כך שניסו ליצור עובדה מוגמרת בכך שהמשיכו לשהות בארץ שלא כדין לאחר שניתנה להם אשרה לתקופה מוגבלת. בית המשפט הדגיש כי אין עילה להתערב בהחלטת המשרד, ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לבסוף, הוארך הסעד הזמני שניתן למערערים, המאפשר להם להישאר בישראל עד ליום 1.9.2012. הערעור נדחה ולא נפסקו הוצאות.