ב"ל 53461-08-22

תקציר

בית המשפט מצא כי התובע, שעבד רוב השנה בחו"ל, אכן היה תושב ישראל, למרות טענת הנתבע אחרת. אזרחותו, עבודתו וקשריו המשפחתיים של התובע נותרו בישראל, ושהותו הממושכת בחו"ל הייתה לצרכי עבודה. בית המשפט הדגיש כי המבחן לקביעת התושבות הפיזית אינו צריך להתמקד רק במספר ימי השהייה בארץ, אלא להתחשב גם בגורמים נוספים. במקרה זה, לידתו, חינוכו ומשפחתו של התובע בישראל, יחד עם היעדר תושבות קבע בחו"ל, העידו על כך שהוא נותר תושב ישראל. למרות שהתובע לא התגורר עם ילדיו ולא היה בעל נכסים בישראל, גורמים אלה לא נתפסו כמכריעים במקרה זה. עוד ציין בית המשפט כי קבלת האזרחות האורוגוואית על ידי התובעת ואי ציון מועד החזרה לישראל יצרו קושי מסוים, אך אין בהם די כדי לשנות את המסקנה. ככלל, הקשרים לישראל גברו על כל קשר למדינות אחרות, מה שהוביל את בית המשפט לפסוק לטובת התובע. ההחלטה לשלול את תושבותו של התובע נקבעה אפוא כבלתי חוקית, והתביעה התקבלה. שני הצדדים היו אחראים להוצאות המשפטיות שלהם.