עת"מ 20481-03-15

תקציר

סוהר ישראלי, המכונה העותר, עובד בשירות בתי הסוהר מאז שנת 2007. הוא פוטר ב-2015 בעקבות טענות לקבלת שוחד מאסירים בצורת סיגריות ודיווח כוזב על שעות העבודה של האסירים. העותר טען כי פיטוריו היו בלתי חוקיים ובלתי סבירים, מה גם שהתיק הפלילי נגדו נסגר מחוסר ראיות, וסוהרים מעורבים אחרים לא פוטרו. שב"ס הדגיש את חומרת מעשיו של העותר, והדגיש את חשיבותם של סטנדרטים מוסריים גבוהים בארגון. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו ומצא כי קיימת הצדקה מנהלית מספקת להחלטת שב"ס לפטר את העותר. נקבע כי שיקול דעתו של הנציב במקרה זה הוא סביר, בהתחשב בהודאותיו של העותר עצמו, בחלוקת הסיגריות ובמידע הסודי שהוגש לבית המשפט. בית המשפט הכיר בחשיבות היושרה בארגונים היררכיים כמו שב"ס והגיע למסקנה כי פיטוריו של העותר היו מוצדקים, למרות עברו הראוי להערכה בשירות. העתירה נדחתה, והעותר חויב בהוצאות המשפט של שב"ס.