ע"פ 35/12

תקציר

המערער, חירש ומתקשר בשפת הסימנים, ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים להרשיעו בשורה של עבירות מין ואלימות כלפי בני משפחתו. הוא טען כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק להודאתו ולהיעדר עבר פלילי, וכי מאסרו קשה יותר נוכח חירשותו ואילמו. המשיב הדגיש את חומרת המעשים שבוצעו בבנותיו ואת הצורך להגן עליהן, והדגיש את הפחד שחווה אחד הקורבנות. ערכאת הערעור קבעה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה מוצדק, נוכח אופיין השיטתי והמבעית של העבירות, וכי העונש שהוטל הולם בהתחשב בחומרת העבירות. בית המשפט אף קרא לשירות בתי הסוהר לוודא כי זכותו של המערער לכבוד תכובד וכי הוא יקבל את אותם שירותים כמו אסירים אחרים, המותאמים למוגבלותו. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והעונש המקורי של 6 שנות מאסר ועוד שנתיים על תנאי אושר.