ע"ז 69100-12-19

תקציר

בית המשפט בחן את תוקפה של צוואה נוטריונית שנערכה על ידי אם שנפטרה, אשר נישלה את בנה היחיד, המתנגד. השאלות העיקריות היו האם הצוואה נעשתה בניגוד לחוק הנוטריונים, תוך העברת נטל ההוכחה למשיבים, והאם המנוח היה בעל יכולת נפשית לערוך את הצוואה והושפע שלא כדין. בית המשפט מצא כי נפל פגם בצוואה בשל אי עמידה בדרישות חוק הנוטריונים, ובפרט היעדר אישור רפואי, וכי נטל ההוכחה עבר למשיבים. עם זאת, לאחר בחינת חומר הראיות, לרבות חוות דעת מומחים, עדויות ומסמכים, קבע בית המשפט כי למנוח הייתה היכולת הנפשית לערוך את הצוואה. עוד נמצא כי לא הייתה השפעה בלתי הוגנת על המנוח מצד המשיבים. למרות שהמנוחה הייתה תלויה פיזית, עצמאותה האינטלקטואלית והסיוע שקיבלה מאחרים פיצו על כך. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל ראיה למעורבותו של המשיב בעריכת הצוואה, ואין די בפעולות שנקטו המשיב ובני משפחה אחרים כדי לפסול אותה. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי הצוואה תקפה ודחה את טענת המתנגד, למרות הנסיבות המורכבות. למשיבים לא נפסקו הוצאות, והעיזבון חויב לשאת בהוצאות מנהל העיזבון. מנהל העיזבון נדרש להגיש דו"ח ביניים, והמשיבים היו אמורים למסור את עמדתם בנוגע להליך ניהול העיזבון.