ת"א 29159-08-20

תקציר

בהחלטה משפטית זו התייחס בית המשפט למספר סוגיות קריטיות העולות מהמחלוקת בין התובעת לנתבעת בנוגע לשורה של הסכמים משנת 2016 ומשנת 2018. תחילה אישר בית המשפט כי התובע אכן מימש את האופציה שעמדה לרשותו על פי ההסכם משנת 2016, המזכה אותו בבעלות על מחצית ממניות החברה בשם מדיסין. ממצא זה התבסס על ראיות להעברות כספים והתנהלות בין הצדדים שהצביעו על שותפות. יתר על כן, בית המשפט קבע כי ההסכם משנת 2018 היה חוזה מראית עין בלבד, שנועד לטשטש את מעורבותו האמיתית של התובע ברפואה בשל עברו הפלילי, מה שעלול לפגוע ביכולתה של החברה להשיג רישיונות קנאביס נדרשים. לאחר מכן, בית המשפט בחן האם הסכמים אלה היו בלתי חוקיים. היא הגיעה למסקנה כי כן, בשל כוונתם להטעות את רשויות הרגולציה בנוגע לבעלותו של התובע, אשר התווספה להסתרה מצד בעלי המניות של יוניבו, החברה כתוצאה ממיזוג מדיסין. למרות אי חוקיות זו, החליט בית המשפט לעמוד על זכויותיו של התובע לקבל מחצית מהמניות שהוקצו לנתבעת במהלך המיזוג, וקבע כי המניות בתיק – המבטיחות שאף אחד מהצדדים לא ייהנה שלא בצדק – מחייבות פתרון כזה. עם זאת, בקשת התובעת לשווי כספי של מניות במועד הגשת התביעה נדחתה מאחר שלא נכללה בכתב התביעה המקורי. במקום זאת, פסק הדין קבע כי המניות יוחזרו בעין, בכפוף לאישור רגולטורי. ההחלטה מהווה איזון בין אכיפת התחייבויות חוזיות לבין התייחסות לאינטרס הציבורי הרחב ולאי החוקיות הטמונה בהתנהלות הצדדים.