בש"א 21964/05

תקציר

בית המשפט קיבל פנייה מנאמן שמונה על ידי בית המשפט לפסיקת שכרו בגין ניהול נאמנות פרטית, הנובעת מצוואה ונמשכת למעלה מ-18 שנה. הנאמן המדובר הוא גם עורך דין ששימש בעבר כמנהל העיזבון המדובר. הבקשה ייחודית בכך שנהני הנאמנות התנתקו מההליך, והותירו את בית המשפט עם ראייה חד-צדדית של התיק. הנאמן טוען כי מאמציו המסורים והמאומצים השביח את הנכס היחיד של הנאמנות - קרקע רבה - מנכס נטוש ועתיר חובות לנכס בנוי בעל ערך. הוא דורש שכר שווה ערך ל-15% משווי הנכס המלא, בשווי של יותר מ-15 מיליון דולר. האפוטרופוס הכללי מסכים כי שכרו של הנאמן צריך להיות צמוד לשווי השבחת הנכס אך מציע אחוז נמוך יותר. על בית הדין לקבוע שכר סביר, בהתחשב בהיעדר כללים ברורים לתרחיש כזה. לאחר בחינת הבקשה מגיע בית המשפט למסקנה כי הנאמן זכאי לשכר. נקודת המוצא לדיון היא חוק הנאמנות, השולל מנאמנים שכר אלא אם בית המשפט ראה בכך צורך בשל היקף החובות. בית המשפט מקבל את עמדת הנאמן כי שכרו צריך להיגזר ממלוא שווי הנכס, תוך הכרה במאמציו המשמעותיים והמוצלחים. עם זאת, 15% המבוקשים מוגזמים. בית המשפט מציין את היעדר הראיות המתועדות לשעות העבודה, ולכן קשה להצדיק את האחוז המבוקש. במקום זאת, בית המשפט יבסס את השכר על אומדן, בהתחשב בנסיבות ובתרומתו המשמעותית של הנאמן. בית המשפט פוסק לנאמן שכר של 6% ב"מדרגה" העליונה של שווי הנכס, עם אחוזים יורדים עבור מדרגות הערך הנמוכות. גישה מדורגת זו מכירה באופי המתקדם של השבחת הנכס. עבור ייצוגו המשפטי של הנאמנות, בית המשפט פוסק שכר גלובלי נפרד בסך 100,000 דולר, מתוך הכרה בנסיבות החריגות אך גם בחובתו הטבעית של הנאמן לשמור על הנאמנות. לבסוף, בית המשפט מורה על שיפוי גלובלי של 20,000 דולר עבור הוצאות הנאמן, למרות היעדר תיעוד מפורט. בית המשפט מדגיש כי סכומים אלה כפופים לנזילות הנאמנות ויש לגבות אותם בהתאם. ההחלטה תתורגם ותועבר למוטבים ולאפוטרופוס הכללי.