בר"ע 41010-09-23

תקציר

בפסק הדין התייחס בית הדין לערעורו של המבקש בנוגע לתניית בוררות זרה הקשורה להסכם משנת 2006. בית הדין אישר כי למרות שהתעוררה שאלה האם יש צורך בבקשה למתן רשות ערעור, הוא החליט להתייחס לבקשה כאל ערעור לפי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה. למרות שציין את חוסר יכולתם של המשיבים להגיש ערעור נגדי בשל אילוצים פרוצדורליים, בית הדין לא מצא בכך כדי להצדיק עיכוב הליכים. לאחר עיון בפרטי המקרה, אישר בית הדין את החלטת בית הדין האזורי, ואישר כי ההסכם משנת 2006, לרבות סעיף הבוררות שבו, תקף וחל על טענות המבקש בדבר הפרשי מענק. יש לציין כי נקבע כי ההסכם משנת 2008 לא שינה באופן מהותי מערכת יחסים זו; במקום זאת, הוא שימש למטרות חשבונאיות. טענותיה של המבקשת בדבר הפרות והבטחות לכאורה הקשורות לאופציות היו קשורות להקשר הרחב יותר של ההסכם, אך לא התבססו אך ורק על הסכמי האופציה עצמם, אשר נעדרו סעיפי שיפוט. בית הדין הדגיש כי המבקשת הכירה במעמד המעסיק המשותף של המשיבים וכי טענות שלא הועלו בעבר בדבר השוני בין הצדדים החוזיים אינן יכולות להשפיע כעת על ההחלטה. בית הדין דחה את הערעור תוך הכרה בכך שפיצול התביעות אינו אידיאלי אך הכרחי בהתחשב בנסיבות. כמו כן נמתחה ביקורת על היבטים בנימוקיו של בית המשפט המחוזי מעבר לנדרש לצורך ההחלטה. פסק הדין הסתכם בדחיית הערעור עם צווים למבקש לשאת בהוצאות ספציפיות ולחלק מהתביעה להמשיך לבוררות בפלורידה על פי תנאי ההסכם משנת 2006.